יש לי יומולדת רק פעם בשנה

 

 

זה הרגע שאני אמורה להשתפך ולהתלונן על "אוי ואבוי לי, השנים עוברות מהר מדיי! אני לא מאמינה שאני בת 33, עוד לא הספקתי כלום, אני זקנה…." וכו' וכו'.

 

לא יקרה.

מאז שאני קטנה תמיד עיגלתי למעלה.

אם הייתם שואלים אותי חודשיים לפני היומולדת, בת כמה אני, תמיד הייתם מקבלים את המספר הבא, ואם זה היה לפני ה-וחצי (כי פעם עוד היה את עניין הוחצי, היום לא תשמעו אותי אומרת 32 וחצי… גם לי יש גבולות) אז הייתי אומרת ___ ו-חצי.

 

רציתי להיות גדולה. תמיד. היום כמובן לא ברור לי למה, מה רע בלשחק בארגז חול בקובות ובדלי וכף? טוב, אולי על החלק של התיכון הייתי מוותרת שוב אבל חוץ מזה…

אולי בגלל שתמיד חשבו שאני נראית קטנה יותר לגילי, אם בגיל 20 חשבו שאני בת 13, ובגיל 25 חשבו שאני בת 16 ואתם מבינים איך זה ממשיך, יכול להיות שהיה בי חלק שרצה להראות לכולם שהנה – אני גדולה ולא ילדה כמו שאתם חושבים.

 

תמיד ביקשו ממני תעודת זהות, וכבר ידעתי מה הולכים להגיד לפני שפתחו את הפה – "לא מאמינה לך, תראי ת"ז, אין מצב שאת בת 25!" ואז הייתי מוציאה בגאווה את חתיכת הנייר הזו שהראתה לכולם והייתי מרוצה מהפה הפעור והגבות המורמות שלמרות ההוכחה סירבו להאמין שזה אפשרי:)

 

וככה זה עדיין היום, שלא תבינו לא נכון. אני הולכת בשוק (כן עם כל העגלה וזה) ועדיין שואלים אותי – "מה תרצי ילדה?" וזה לא בקטע של צחוק להחמיא או משהו, אלא אמיתי חושבים שאני ילדה בתיכון. טוב, עם איך שהן נראות היום זה כבר הגיוני אבל בכל זאת.

 

היום אני מקבלת את זה כמובן באופן אחר – חיובי, כי מה רע לי בגיל "מחר בת 33" שיחשבו שאני בת 22. אם גיליתי את סוד הנעורים ויום אחד יתעדו גם אותי בגיל 100 וכולם יגידו שאני לא נראית יום מעל גיל 70, מה 'כפת לי?

 

אז כן, מחר אני בת 33. גדלתי בעוד שנה שבאמת, אבל באמת עברה מהר. אני סוג של שמחה שהזמן עובר – פעם בשנה מגיעה ההוכחה שהנה גדלתי בעוד שנה ואומרת לי בפנים שהחכמתי ולמדתי והתבגרתי וזכיתי בעוד 365 ימים של ניסיון חיים. לא בקטע קלישאתי כי אני הכי לא כזאת, אבל אני מרוצה ממה שעברתי עד עכשיו בכל ה33 שנים פחות יום – עם כל הטוב והרע והבסדר באמצע.

הדבר היחידי שמבאס אותי עם הזמן שעובר זה שאיתמר גדל, ובקצב מסחרר. אבל אין מה לעשות, ככה זה, ואני משתדלת לתעד כמה שיותר את השטויות האלה שהוא עושה שיעברו בעוד יומיים, שיהיה לי למזכרת מנחמת כשהוא יגיע לגיל 14 ויטרוק לי את הדלת בפרצוף בעצבים אחרי שאמר לי שהוא "שונא אותי".

 

לפני שאני מתחילה לדמוע (סתם, זה לא יקרה…), אאחל לעצמי לזכות בעוד שנים של ניסיון חיים, בתקווה שהרוב יהיה חיובי, ולזכור תמיד להישאר ילדה למרות שבתעודת זהות המספרים עולים.

 

ועוד אאחל לעצמי שאמשיך ליהנות מהעבודה שלי, ושאתם תמשיכו לאהוב את מה שאנחנו עושים:)

 

 

שבוע משפחה שמח לכולם ולחיים!

 

 

 

 

 

 

 

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email