הגקרים ונובי גוד

היי הפעם זאת רק אני. אמא (ממוצא חצי עיראקי וחצי פולני) לילד חצי רוסי ורבעים של כל השאר.

 

החלטתי שמהשנה חוגגים נובי גוד בבית הגקרים. אמנם בערב עצמו אנחנו מתארחים אצל ההורים של אלי כמו בכל שנה, כי אין מישהו שיכול להכין את האוכל הטעים יותר טוב מסבתא ואמא שלו. בטוח שלא אני (אם מישהו רוצה אני יכולה להכין קובה עיראקית לא רעה בכלל!). וחוץ מזה, זה חג שצריך לשבת בו סביב שולחן גדול עם הרבה אנשים שרובם מדברים רוסית, כשהטלוויזיה ברקע עם הטקס המפואר ממוסקבה בשידור חי. להרגיש את רוח החג כמו שצריך.

 

רציתי שתהיה אווירה של חג בבית, כדי שאיתמר, שכבר גדל קצת וטיפה מבין ושואל בדרך שלו ("אההה זההה???" בתרגום למי שלא הבין זה – מה זה?, והוא שואל את זה על כל דבר בערך… גם על צנצנות התבלינים) שידע שיש לו גם צד רוסי שחוגג את השנה החדשה בחגיגה מאוד מאוד כיפית וטעימה. הוא לא גדל בבית רוסי, את השפה הוא לא ידבר כי אלי לא הצליח להתרגל ולדבר איתו ברוסית, כך שבדברים הקטנים אני מרגישה חובה להראות לו ולהסביר לו גם על החצי הרוסי שלו.

 

על החצי שאני נתתי לו אין יותר מדיי מה לדבר. שתי הסבתות המקסימות שלי כבר הלכו לעולמן ז"ל, ואיתן גם הלך האוכל הטעים כל כך שידעו לעשות, ושאף אחד לא מצליח לשחזר עד הסוף. ערבית עיראקית כבר לא שמעתי לפחות 20 שנה, ויידיש – מדיי פעם אם אני מצליחה לתפוס את אמא שלי חורקת שיניים עם הדוד הרחוק בברוקלין, אני אצליח לשמוע כמה משפטים קצרים מעורבבים עם מילים באנגלית. אני מיקס ישראלי, כמו המון מאיתנו, רק שלפעמים אני מתגעגעת לשישי בערב אצל הסבתות – כל אחת עם הריחות והטעמים המיוחדים שלה. אצל אלי זה עדיין קיים, ולאיתמר יש הזדמנות מדהימה ליהנות מעוד מסורת.

 

בגלל שרחובות עיר קצת יותר דתית מראשון לציון, לא ציפיתי למצוא חנות של רוסים שמוכרת את כל הגודיז לחג, אבל הנה היא עמדה שם, עם העצים שקרצו לי בחוץ לבוא ולהיכנס. לקחתי את איתמר, לחנות הקטנה שהייתה מפוצצת עד לתקרה בסוגים שונים של קישוטים, אפילו מבלגיה, ומילאנו לנו שקית יפה בקישוטים (אני יכולה לבלות יום שלם בחנות כזאת, נשבעת). את ההתלהבות שלו מהעץ והקישוטים אי אפשר להעביר בצילומים, את קריאות הייייאאאאההה ו-וווואאאווווו המיוחדות של איתמר צריך לשמוע כדי להבין, אבל בואו נגיד שבמשך כרבע שעה, שזה הרבה בשביל הילד ה-היפר שלנו, הוא היה עסוק בהתפעלות בלתי פוסקת בזמן שהוא תולה את הכדורים הקטנים והלא שבירים על הענפים:)

 

 

ההכנות בעיצומן לקראת שבת בערב, אני אחראית על הקינוח – עוגת שכבות חגיגית עם מלא תותים וקצפת מהבלוג של פיית העוגיות (למתכון) ועוגיות ג'ינג'ר ברד מקושטות, סתם כי תמיד התחשק לי לעשות ואף פעם זה לא קרה.

 

 

מתנות כבר קנינו חלקית, אל תגלו לאלי שאת שלו עוד לא קניתי… ארזתי אותם יפה יפה, כי מתנות צריכות להיות יפות מתחת לעץ. ונותר עכשיו רק לחכות לשבת בערב, עם התרגשות חגיגית, ולקוות שאיתמר לא יתרסק לנו מעייפות מוקדם מדיי ויספיק ליהנות מחלק מהערב. כשייגדל נסביר לו על דייד מורוז (DED MOROZ) וסנגורוצ'קה (SNEGURACHKA), ועל רגל קרושה וסילוטקה פוד שובוי (אני פחות בקטע אבל אם הוא ייזרום – כל הכיף לו).

 

 

אז חברים, מה שלא תחגגו, שתמיד תהיו מוקפים במשפחה אוהבת ובחברים טובים, והרבה אוכל טוב! 

 

שנת 2017 – את בהחלט מוזמנת להגיע!!!

 

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email